האם קיים חיבור לאחד מהמשפטים הבאים

1. למה לא מגיע האדם הזה שיאהב אותי ויהיה שם בשבילי?

2.איך זה שאני יודע/ת להגיד את הדבר הנכון לאחרים ולעצמי זה לא עובד?

3. האם האדם הזה שאני איתו זה מה שאני רוצה בחיים שלי או שאני בזוגיות הזאת מהסיבות הלא נכונות?

4. למה אני לא עושה יותר עבור הקריירה?

5. למה אני מושכ/ת לעצמי אנשים שלא עושים לי טוב?

6. האם אני נמצאת במקום העבודה המתאים לי?

7. האם אני ממצה את הפוטנציאל שקיים בי?

8. ניסיתי בלא מעט דרכים להבין מי אני ומה אני רוצה ועדיין אני לא מבינ/ה.

 

הרצונות שלי

- הייתי רוצה אהבה אמיתית בחיים

- הייתי רוצה להקים משפחה

- הייתי רוצה להשקיע יותר בקריירה שלי

- הייתי רוצה לייצר מערכות יחסים יותר טובות בעבודה ובכלל

- הייתי רוצה להרוויח יותר

- הייתי רוצה ביטחון עצמי יותר גבוהה.

- הייתי רוצה להנות ממה שאני עושה

- הייתי רוצה להיות פחות לחוצה ולהרגיש נוח ליד אנשים

הייתי רוצה סוף סוף בכלל ובכל דבר בחיי להרגיש טוב!!!!

 

כן!!!

מה שכתוב למעלה לא נעים ויכול להיות שבחלקכן זה לא נוגע, אבל אני מדברת רק על אלה שזה נוגע בהם.

 

כי הגיע הזמן לשנות את המציאות שלך!!!

כולם עוברים דברים לא פשוטים בחיים, השאלה הגדולה היא מה אתם עושים עם זה?

 

זה מה שאני עשיתי 

 

הרגע בו הבנתי שאלו הדקות האחרונות של חיי.

שמפה אני לא חוזרת.

 

במקרים כאלו האדם לרוב מוותר, מעדיף לא להתמודד עם הקושי העצום 

ובחלק גדול מהמצבים האלו, המוח מעדיף להתנתק ומאבדים הכרה.

 

אבל לא!! זה לא המקרה שלי!!

הייתי מאוד ערנית וכל שנייה היתה כמו נצח,

הרכב עף ממקום למקום ואנחנו בפנים. 

והרצון העז לחיות הוא כל כך גדול שלא מרגישים את כל החבטות בכל הגוף.

 

אחרי זמן מה שנראה כמו נצח, הרכב נעצר.

באותם רגעים, אין לך מושג אם כל זה נגמר ואיך זה נגמר.

וחוית המוות נסחבת איתך מהעבר.

כל זה צף בזיכרוני, בעקבות הסיפור של עידו  גל רזון (לוחם צה״ל

 הסובל מפוסט טראומה, ובעקבות הטראומה, הוא מספר על סבל של שנים) 

אומנם, הסיפורים הם שונים אך התסמינים של 

פוסט טראומה הם פחות או יותר אותם  תסמינים.

כשראיתי את עידו כל כך בכיתי, כי מהתיאורים שלו

יכולתי ממש לחזור אחורה בזמן ולחוש את התחושות.

במשך שנים חוויתי את תסמיני הפוסט טראומה.

מה שפגע בי בכל תחום אפשרי.

אם בדימוי ובביטחון העצמי, בתפקוד היומיומי, שמחת חיים

הנאה, זוגיות, עבודה, קריירה.

לא רואים ולו מעט אור בקצה המנהרה.

התנסיתי בכל טיפול אפשרי, עם זאת במשך זמן רב 

התהלכתי עם תחושה כבויה ושהסיכוי לצאת מזה הוא אפסי.

 

כמו שברכב הייתי ערנית וחשבתי איך לשרוד, גם פה ידעתי

שאם כבר אני חיה זה רק כדי להיות מאושרת ולא פחות מזה.

הנוסחה היא להיעזר ולא לוותר!!!